משנת ארץ ישראל על משנה פרה ח׳:ד׳

4 האוכל מנבלת העוף הטהור והיא בבית הבליעה מטמא בגדים – עוף טהור שלא נשחט כהלכה נבלתו מטמאת טומאה רגילה, בנגיעה או במשא וגם באכילה. אך יש הבדל בין טומאת אכילה לטומאת נגיעה, שאכילה מטמאת בכזית ונגיעה בכביצה, כדברי המשנה המסכמת את הלכות נבלת העוף הטהור: "ומטמא טמאת אוכלין בכביצה, וכזית בבית הבליעה" טהרות פ"א מ"א, והניבלה עצמה אינה מטמא בגדים – בנגיעה. הרי זה אומר – האדם לבגד, מטמיך – הנבלה בפחות מכביצה, לא טימוני – באכילה, ואתה טימתני – בנגיעה, שהרי הבגד שלבש האוכל טמא. אבל נבלה של בהמה טהורה שאדם אכל ממנה פחות מכביצה אינה מטמאה.

5 משנת טהרות ומקבילותיה טהרות פ"ח מ"ו; עוקצין פ"ג מ"ג חוזרות וקובעות שהאוכל נבלת עוף טהור נטמא באכילתו, ברם לא נאמר שם שהוא גם מטמא את בגדיו. הלכה זו משתמעת מהתוספתא: "האוכל מנבלת עוף טהור... מטמא שניים ופוסל אחד. בלעה וחזרה והקיאה אבית הבליעה מטמא אחד ופוסל אחד" זבים פ"ה ה"ט, עמ' 680. כלומר, האוכל טמא ומטמא את מה שנוגע בו, כלומר את בגדיו. הלכה זו חריגה לאוכל נבלת עוף טהור בלבד, ולא לאוכל נבלת בהמה. ההלכה במשנה משתלבת אפוא היטב בכלל הלכות חז"ל, עם זאת כשלעצמה אין לה נימוק.